די מבאס להיות תפרן בעיר הכי עמוסת פאבים וברים אבל יש אלטרנטיבה. אני ודניאל החלטנו לעשות יום כיף במינימום כסף. טוב, מינימום זה לא יצא אבל עדיין יצאנו בזול. מיום ראשון עד רביעי עבדתי מתשע בבוקר עד שמונה בערב בעבודת פרילנס והייתי חייב להתפרק. בחמישי בבוקר התעוררנו באחת עשרה באיזי, הכנו את ארוחת הבוקר הרגילה של סלט ענק וחביתה וצפינו ב-adventure time, סדרה פסיכדלית שנעה בין עולם משחק מחשב מרובה ז'אנרים לבין סדרת ילדים עם מסרים חינוכיים מפוקפקים.
במקרר עדיין שכב בקבוק יין לבן שרכשנו שבוע לפני כן ב-26₪ ושכחנו לשתות. לקחנו את הבקבוק, כוסות פלסטיק ושמיכה וזזנו לפארק גני יהושע להשתרע על הדשא שעל שפת הירקון. הגענו לשם בשלוש אחר הצהריים. המקום היה ריק, פאקינג ואקום. אה, סליחה, לא לגמרי ריק, היו איתנו שני ברווזים יפים בטירוף. הצמד ניגש לבחון אותנו מקרוב, הם סירבו לכוס יין והתרחקו, דבר שגרם לי לדמוע מבפנים.
במשך שעתיים קשקשנו אחד עם השניה ועם הברווזים עד שהיינו צריכים לזוז לתחנה הבאה ביום הנהדר הזה, סרט קולנוע בעשרה שקלים. הגענו לקניון שבו מוקרן הסרט שבחרנו, "יסמין הכחולה" של וודי אלן. התכנית – לצפות בסרט איכותי עם פופקורן חם וטרי בחסות אחת מרשתות השיווק הגדולות. נכנסנו לסופר, אספנו מהמדף מארז של פופקורן להכנה בבית ב-15₪ וניגשנו למאפייה של הסופר. שאלנו אם אכפת להם לחמם פופקורן במיקרוגל שלהם. חששתי שהם לא יקבלו את זה בעין יפה אבל הם דווקא ניאותו בכיף ואמרו שקודם נשלם על זה ואחר כך אין בעיה.
הבעיה עם סרט בעשרה שקלים זה שכל הסרטים החמים מתמלאים הכי מהר ואז מי שלא הספיק לרכוש כרטיס מסתפק בסרט שבחיים לא היה צופה בו מבחירה, העיקר לספר ששילמת על סרט רק עשרה שקלים. אז מצאנו את עצמנו יושבים שורה לפני בנות 12 שצחקקו מכל אזכור של מין, גם כשהיה מדובר בהטרדה מינית. רציתי לסתום להן את הפה עם המחזור הראשון שלהן אבל בתור הפאסיב-אגרסיב שאני, הסתפקתי בלעיסה אגרסיבית של כדורי שוקולד מהסופר.
חזרנו לדירה ואחרי שעה יצאנו ברגל אל אלנבי, קנינו בקבוק יין אדום ב-35₪ וירדנו עליו עם כוסות פלסטיק בשדרת רוטשילד. אני יודע, אנחנו משפריצים מקלאסה אבל נסו להתחבר אלינו. ישבנו על ספסל קרוב לנגן רחוב לגמרי, על פנינו חלפו עוברים ושבים ובריזה נעימה.
אחרי כמה זמן הגיע בחור בגילנו, או שחיכה למישהו או שלא ידע מה לעשות עם עצמו אבל הוא החליט לשבת דווקא לידינו והצית סיגריה, כאילו חשב 'הנה זוג שאני יכול לעשן לידו'. בתקופה שעישנתי לא סבלתי כשהתיישבו לידי, באוויר הפתוח מחוץ לפאב/בית הקפה והתלוננו על עשן הסיגריות. אם התיישבת ברחוב ליד מעשן, הבעיה היא שלך. אבל להתיישב ליד זוג ודווקא לידינו להתחיל לעשן – זה כבר משהו בלתי נתפס בעיני. זה גם לא יגרום לי לומר לו משהו מחשש לדקירה פוטנציאלית אז לקחנו את העסקים שלנו למקום אחר במורד השדרה. כשנהיה לנו קר והבטן התחננה לג'אנק-פוד שאחרי, הלכנו כמה מטרים משם לפיצה בוטיק וירדנו על מגש משפחתי שעלה לנו בסך הכול 30₪. ופאק, זה עוד היה טעים!
אז מה למדנו היום? ליין סגל יהיה טעם זול לא משנה איזו תווית או מחיר ידביקו עליו, אפשר לבלות יום שלם בחוץ ב-70₪ לבן זוג וב-2013 כשאומרים שהחדש של וודי אלן טוב, הכוונה שהוא לא מסריח.
// דוד וולצר