במדבר י"ג, א'- ט"ו, מ"א.
פרשת שלח מספרת לנו על אחד מרגעי המשבר הקשים ביותר של בני ישראל במדבר- פרשת המרגלים- ובמיוחד השבר בעם כשנודעה להם הסכנה שבכניסה לארץ כנען. רק שניים האמינו ביכולתו של העם לכבוש את הארץ המובטחת, והם שזכו בהערכת אלהים, ובהמשך במנהיגות.
כמובן שהפרשה רחבה יותר, ולכן ראשי הפרקים: משה שולח מרגלים לארץ, אבל על זה ארחיב בהמשך. אלהים כועס על תלונות העם הנובעות מפחד ומאיים להשמידם ולהפוך את זרע משה לעם, אך משה מצליח לשכנע אותו להירגע, ובמקום זאת הוא מצווה על העם להעלות זבחים לאלהים. חלק מהאנשים מתחילים לצאת לדרך, אך הכנענים והעמלקים הורגים אותם, ואלהים מבקש עוד זבחים ומתנות על החשבון, מרגע שהעם ישוב לארצו. לקראת סוף הפרשה ישנו סיפור קצרצר על אדם שנמצא מקושש עצים בשבת ולכן נרגם באבנים למוות, ולסיכום מופיעה מצוות הציצית.
משה בוחר נציג מכל שבט, ויחדיו הם מסתננים לארץ כנען על מנת להבין מה מצפה לעם בבואו, הן מבחינת הארץ והן מבחינת תושביה:
"יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים." (במדבר י"ג, י"ז- כ')
המרגלים תרים את הארץ, חוזרים עם אשכול ענבים, ומספרים בהגזמה על קורותיהם. בגדול, הם מספרים שהארץ מלאת כל טוב, ארץ זבת חלב ודבש, אבל- חיים בה עמי ענקים בערים מבוצרות ולכן אין לבני ישראל סיכוי לעמוד מולם. רק אחד, כלב בן יפונה, מעודד את העם להמשיך הלאה:
" ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם." (במדבר י"ג, ל'- ל"ג)
כאמור, העם כל כך נבהל, עד שהוא מבכה את יציאת מצרים, מתלונן לאלהים ובעיקר מרגיש אובד עצות. כלב בן יפונה ויהושע בן נון מנסים בכל כוחם להוציא את העם מהמצב הזה, אך העם כמעט ורוגם אותם באבנים:
"א וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. ב וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ. ג וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב–נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה. ד וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ–קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. ז וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ–טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. ח אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה–וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם. י וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל." (במדבר י"ד, א'- י')
בתגובה, אלהים הורג את כל השליחים מלבד כלב ויהושע, והיה הורג את כל העם אלמלא משה מניא אותו מכך.
מאחר ואנחנו יודעים מה יהיה המשך הסיפור, אנחנו כבר יכולים לדעת שהשניים שהצליחו במשימתם היו יהושע וכלב. לא רק שהם זכו להערכה גדולה (וחיים) מאלהים, אלא ששניהם עתידים לזכות בתפקידי ההנהגה של העם לאחר מות משה.
יכול להיות שהמרגלים באמת ראו חומות בצורות ולא חשבו שבני ישראל יוכלו לעוברן, יכול להיות שהאויב נראה כל כך חזק ובלתי מנוצח, עד שיצאה להם כל הרוח מהמפרשים. עם זאת, הסיפור המקראי מספר לנו שהאמונה בצדקת הדרך הצליחה לפרוץ את כל אותם המכשולים, והעניקה לדובריה את מעמד ההנהגה.
אני לא חושב שיש צורך להסביר, אבל ניתן לעשות השוואה ברורה בין השמאל הישראלי, שברובו חש מאוים מהימין.
// ניב סוניס
הפוסט פרשת שלח לחמך- הדבקות בצדקת הדרך הופיע ראשון במה וזה