במדבר ד', י"ז- ז', פ"ט
חלק ניכר בפרשת נשא הוא הקרבת הקורבנות באוהל מועד על ידי נציגי כל השבטים. השבטים היו בגדלים שונים, בעלי השפעה ברמה שונה ומצויים בהיררכיה מסוימת, ועם זאת נציגיהם הביאו עימם למשכן את אותו הדבר בדיוק. האם מדובר בשוויון? אולי כן, ואולי לא.
ראשי הפרקים: אלהים ממשיך לחלק תפקידי כהונה למשפחות שבט לוי ומדגיש שכולם כפופים לבית אהרון. משה מצווה על הוצאת החולים המדבקים מן המחנה ומוסר את דברי אלהים לגבי אפשרויות הכפרה על מעשים העוברים על החוק, כגון חטא כלפי אלהים, בגידת אישה בבעלה, ובהמשך מסביר את כללי הנזירות – איך מתנזרים ומתי מסיימים.
מכאן ואילך מתחיל סיפורנו:
"א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. בוַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם: הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים. ג וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר–עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ה קַח, מֵאִתָּם, וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ. ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה, אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר; וַיִּתֵּן אוֹתָם, אֶל-הַלְוִיִּם. ז אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת, וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר–נָתַן, לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן: כְּפִי, עֲבֹדָתָם. ח וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת, וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר–נָתַן, לִבְנֵי מְרָרִי: כְּפִי, עֲבֹדָתָם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. ט וְלִבְנֵי קְהָת, לֹא נָתָן: כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. י וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים, אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם, הִמָּשַׁח אֹתוֹ; וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת-קָרְבָּנָם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יַקְרִיבוּ אֶת-קָרְבָּנָם, לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ." (במדבר ז', א'- י"א)
אחד אחד, נציגי המשפחות החשובות בכל שבט מגיעים להקריב קורבן, כשבכל יום מגיע נשיא אחר. כמובן שישנה חשיבות לסדר השבטים המגיעים למשכן, ובכל יום מגיע רק נציג אחד. עם זאת, ולמרות הסדר ההיררכי, כולם מביאים עמם את אותם הדברים:
" יב וַיְהִי, הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן–אֶת-קָרְבָּנוֹ: נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב, לְמַטֵּה יְהוּדָה. יג וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן–לְמִנְחָה. יד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. טופַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ–לְעֹלָה. טז שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. יז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן, בֶּן-עַמִּינָדָב." ( במדבר ז', י"ב- י"ז)
זהו קורבנו של נחשון בן עמינדב משבט יהודה, אך מתנות וקורבנות זהים מביאים גם נתנאל בן צוער מיששכר, אליאב בן חלון מזבולון וכן הלאה. כלל נציגי השבטים מגיעים עם אותם הדברים בדיוק. חשוב לציין שמדובר במעמד ציבורי ומתוקשר, וכנראה שכל העם נושא עיניו לראות מי הביא מה.
מצד אחד, ניתן לומר שאין זה צודק, שכן ככל שהשבט גדול יותר, כך יכולתו הכלכלית גדולה יותר ועל כן הוא יכול להרשות לעצמו לתרום חלק רב יותר למשכן. כמו המע"מ, בו גם פשוטי העם וגם שרי אריסון נשלם את אותו המס עבור שקית במבה, למרות שיכולתה של האחרונה גדולה משל רובנו.
עם זאת, ניתן להסתכל על הדברים גם אחרת. אמנם המתנות הללו לא זולות, אך הן גם לא מנקרות עיניים. כלומר, הן בתחום הניתן להישג יד של כל שבט ושבט. במילים אחרות, הדרישה מכל שבט יכלה להיות לפי יכולתו הכלכלית, אך מעמד זה היה מציג לראווה את ההיררכיה הכלכלית של כל השבטים, שיכול היה ליצור מבוכה בקרב השבטים העניים יותר וראוותנות בקרב החזקים.
למרות התנגדותי למע"מ בימינו אנו, אני בוחר דווקא באפשרות השנייה שהצגתי. מעמד זה יפה בעיניי דווקא מהיותו צנוע באופן יחסי, ושומר על גאוות כלל הציבור ביחס לתרומה למשכן.
// ניב סוניס
הפוסט פרשת נשא – שוויון בין עניים ועשירים הופיע ראשון במה וזה