פרשת 'כי תשא' היא פרשה של סערות ממש! אלהים רותח על בני עמו, כמעט ומחסל אותם, עושה להם ריגשי כמו אימא יהודייה ובסוף אומר להם מה לעשות. יש כל כך הרבה סיפורים בפרשה, אבל אבחר באחד בלבד – עגל הזהב, האם הוא בכלל משהו רע?
אך ראשית, ראשי הפרקים: אלהים מצווה על מיסוי העם ועל בניית עוד כמה חפצי ותכשירי כהונה וממנה את בנאי כל הדברים שהוא רוצה. ישנו ציווי (קצת לא קשור) על שמירת השבת, ומעבר חד לסיפור עגל הזהב. אלהים בתגובה כועס ורוצה לחסל את העם, משה מרגיע אותו והורג בעצמו ובעזרת הלויים כמה אלפים, אחרי שהוא מנפץ את לוחות הברית, שורף את העגל ומכריח את העם לשתות את האפר.
אלהים אומר לעם שהוא יעזוב אותם, הם מתאבלים והוא חוזר בו. ישנן שיחות עם משה לגבי העתיד לבוא, כגון איסור לקיים יחסים עם הכנענים שבארץ, נותן כמה חוקים כמו שלושת הרגלים ומשה חוזר לעם כשהוא מואר ועם לוחות חדשים.
לגבי העגל, נוטים לספר לנו שזה ה – חטא, פגיעה חמורה באלהים ובגדול עבודת אלילים. האמנם?
"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב, א')
בני ישראל שהובלו על ידי משה מסיר הבשר המצרי אל הנדודים הקשים במדבר חיכו וחיכו למרגלות הר סיני בעוד המנהיג שלהם אי שם למעלה משוחח עם אלהים. מדובר בחבורה ענקית של אנשים חסרי אונים שחווים חרדת נטישה מטורפת. לאן הם ילכו עכשיו? מה יעשו? מי ידאג להם? מי ישפוט ביניהם? מי יגיד להם מה לעשות?
אהרון, ממלא מקום אחיו כסמכות העליונה בשטח, מחליט להרגיע אותם ולבנות פסל מזהב המהווה ייצוג של אלהים:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות ל"ב, ב'- ו')
לא אהרון ולא העם אומרים שמדובר באל אחר או חדש, אלא שמדובר בייצוג של האל שהוציאם ממצרים, ומיהו אותו אל? אלהים! כמה חכם אהרון, מעבר לתרופת ההרגעה בדמות עגל הזהב, הוא גם מסיח את דעתם באמצעות חג, ובמקום להיות מבולבלים ואולי אף בעלי מחשבות כפירה, העם עסוק מפולחן, אכילה, שתיה ויחסי מין (=לצחק).
חשוב, לציין, שהאיסור על עשיית פסל או מסכה כדמות אלוהית מופיע רק כמה פסוקים לאחר מכן:
"אֱלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשֶׂה-לָּךְ" (שמות ל"ד, י"ז)
בני ישראל היו אמורים לנחש שאלהים לא מת על הרעיון של פסל לכבודו? כנראה שלפי הכותב כן, אבל המציאות אחרת. השורה התחתונה היא – העגל הוא לא תחליף לאלהים, הוא נבנה לכבודו.
אגב, עגל זהוב כמייצג את אלהים הוא כנראה מסורת ישראלית עמוקה, שכן הוא חוזר בספר מלכים, שם ירבעם מלך ישראל הטרי, בונה שניים כאלה לשם פולחן אלהים ממש:
"וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ–וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים א', י"ב, כ"ח).
לא ממש עבד לאלהים, המסורת המשיכה.
// ניב סוניס
הפוסט פרשת כי תשא – עגל הזהב הוא ממש סבבה הופיע ראשון במה וזה