הוא לא רצה שנדע.
הוא רצה שנאהב, שנכעס, שנחבק ונזרוק חפצים.
שנשמע ונאזין. שנבין ולא נבין. שנחייך ונבכה, לפעמים בנפרד, והוא כל כך אהב שזה קרה גם בו זמנית, הכי מלוכלך – הכי נקי.
הוא לא רצה שנדאג.
הוא רצה שנדאג לשמוח. הוא רצה שניתן לו את הכוח להמשיך, בלי שבכלל ידענו שאנחנו עושים משהו.
הוא לא רצה שידברו על זה.
הוא רק רצה שישירו את זה. את המחשבות, הכעסים והתקוות, בקולי קולות שישמעו כולם, שיש לו עוד הרבה מה להגיד בעולם הזה, שאיתנו הוא עוד לא גמר.
הוא לא רצה שנדע.
הוא השאיר לנו מתנה, אקורד סיום שאף פעם לא נשכח. מסורת ארוכה עם קינוח מתוק מתוק. אנחנו לא נשכח, וננסה תמיד לשמוח. תודה לך דיוויד בואי. תודה לך מוזיקה.
// עידן לסר
הפוסט דוד אוהב אותך הופיע ראשון במה וזה