עקב פציעה מתמשכת בבלוטת החשק לא נסעתי לחיפה כדי לראות את אהובתי הירוקה (מקנאה) מארחת את היריבה הצהובה (שהשמש זורחת לה מהתחת).
בדקה ה – 30 של המשחק ידעתי בדיוק מה אני הולך לכתוב. זה היה אמור להיות משהו כזה:
"השבוע נבדל פאסיבי יעסוק בשאר קבוצות ליגת העל כי מכבי חיפה לא שיחקה במחזור הנוכחי."
כל השבוע השחקנים הבטיחו שילחמו, שיתנו את הדם, שישאירו את כל זיעתם על המגרש, שיחרכו אותו, שיעשו הכל כדי להימנע מסוויפ עונתי. אז אמרו.
ואז התחיל המשחק וכרגיל התברר שכדורגלנים מסוגלים לייצר קלישאות בכמות שמעלה מחשבה על ענף ייצוא חדש למדינת ישראל, אך לעמוד מאחורי דבריהם הם לא מסוגלים.
מכבי ת"א שלטה במגרש ללא עוררין, פירקה את הקישור החיפאי כמו שאני מפרק פולקע'ס אצל אמא בארוחת שישי, חתכה בסכין קצבים את ההגנה החיפאית ללא רחם והמשחק נראה כאילו הוא הולך לקראת ההשפלה הכי גדולה שספגה מכבי חיפה, לליבי התגנב אפילו חשש שהם הולכים להחזיר לנו על ה – 10:0 המיתולוגי.
שבועות רבים אני מתריע ומראה כיצד ההכנה של מרקו בלבול למשחקים ובחירת ההרכב פשוט גרועים. גם הפעם הוא לא נתן לקבוצה שלי (לא שלו) שום סיכוי להתמודד עם הצהובים. להעמיד את בוקולי קשישא במשחק הזה מול סוללת הטנקים הצהובה זאת פשוט התעללות מכוונת. דומה הדבר לשאיפה לראות ערוץ 1 בלי תקלות, הם באמת רוצים ומנסים לעשות טלוויזיה טובה, אבל פשוט לא מסוגלים.
למזלו של בלבול ולמזלה של מכבי חיפה קרו שני דברים כמעט במקביל. קודם כל עלה לערן הזהבי, מה שגרם לכל הקבוצה שלו לאבד את הראש, כך מכבי חיפה קיבלה הזדמנות ליצור רצף של התקפות לא רעות ולצאת מעידן הקרח בו הייתה כלואה. הדבר השני שקרה הוא פציעתו של בוקולי, בעקבותיה מיצ'ל נכנס למרכז המגרש והשפעתו על משחקה של מכבי חיפה נתן חותם עד תום המשחק.
מזהים את בניון? עידן הקרח מתוך וויקיפדיה
מכאן והלאה חיפה הייתה יותר מסוכנת גם אם לא שלטה אבסולוטית בכדור, יציאות מהירות להתקפות מתפרצות, מהלכים אינדיווידואליסטים שיצרו הזדמנויות לשערים ובעיקר נראתה חדוות משחק.
בראיונות בסוף המשחק ראינו את ההבדל בין מכבי חיפה למכבי ת"א. בעוד מרקו בלבול שוב רואה משחק בו הקבוצה שלו שלטה (היא לא, היא רק הייתה יותר מסוכנת) ובטוח שמגיע לו לקבל חוזה לעונה הבאה (לא מגיע לו למכור נקניקיות באיצטדיון), ערן זהבי בא ואמר בלי להתחסד ובלי להסתתר, טעיתי, איבדתי את הראש, הפרעתי לקבוצה, זה לא היה צריך לקרות, אני לוקח אחריות.
קבוצה אחת מספרת לעצמה סיפורי סבתא ומשחקת כמו "שלישי בשלייקס".
קבוצה אחרת מסתכלת למציאות בעיניים, כנה עם עצמה וטוחנת את הליגה בלי להזיע.
מור מוסר שלהפועל ת"א נותרו עוד שני משחקים לסוף הסיוט.