ברוב עונת הכדורגל התחושה היא שכל מי שקשור לענף ומשתכר ממנו צריך לבקש סליחה מאיתנו אך הגיע הזמן לחשבון נפש קל. הנה הן עשר הסליחות שחייבות להאמר לקראת יום הכיפורים.
מורן:
1. השחקן הישראלי – בסופו של דבר אתם כמונו, כלומר ישראלים. קצת חפיפניקים, מעגלים פינות, אוהבים לבלות הרבה ולעבוד מעט, מלאים בפוזה ומאצ'ואיזם אך ריקים מכל תוכן אמיתי. אנחנו דורשים מכם יותר מדי. מרוב הצפה של ליגות אירופאיות אנחנו מתבלבלים וחושבים שלידור כהן הוא רונאלדו, שברק בדש הוא זלאטן והם לא. הם בסך הכל לידור וברק. ישראלים. כמוני, כמוך.
2. יורם ארבל – אני חושב שלא מילאנו אחר אחת המצוות החשובות שיש, "והדרת פני זקן". אם היו עושים בדיקה מי האדם שהרוויח הכי הרבה כסף בספורט הישראלי, אין לי ספק שאתה בחמישייה המובילה. על כך מגיע לך כל הכבוד, אולי לזהות שחקנים זה קשה אך לעשות כסף מהספורט הישראלי זה קשה הרבה יותר.
3. דני נוימן – הבט דני, יש אפשרות שאני אבקש ממך סליחה אך זה לא פוסל את האפשרות שאני לא אבקש סליחה. בוא נחכה עוד קצת ונראה איך יתפתחו העיניינים.
אנחנו לא מבקשים סליחה מאף אחד (מתוך ויקיפדיה)
4. אייל משומר – נכון שכבר שמונה שנים לא הצלחת להרים הרמה מדוייקת בתנועה (לא בטוח שאני מגזים), נכון שבכל תנועה שלך אני בטוח שאתה הולך להתפרק כמו מר תפו"א (צעצוע של סיפור), אבל אתה כנראה המגן הימני הכי טוב שיש לנו. הביאו לך על הראש מגנים ימניים בקצב ובכמות שגאזה שותה בירה ואתה בשלך, חורך את הקו הימני, לא מתייאש ובעיקר מאמין. גם אני מאמין אייל, גם אני מאמין שההגבהה הבאה תהיה מושלמת.
5. תקשורת הספורט – אני יודע שאתם חייבים להתפרנס אז אתם מעלים תמונות פורנו. כל גבר צריך מרפסת לבהות בה ולדמיין איך הוא מקפיץ שני כדורים, בועט אחד במספרת אדירה לחיבורים ואת השני הוא מכניס בין הרגליים. כולנו בבונים רפי שכל המונעים על ידי כוחות בהמתיים הטבועים בנו עוד טרם הצלחנו לעמוד על שתי רגליים. אתם מכירים אותנו מצויין. תודה לכם. באמת, אתם עושים עבודת קודש. לא כל אחד מוכן להיכנס לבִּיצה כי יש שמועה על צפרדע שהופך לנסיך.
* ובכן דני. החלטתי לא לבקש סליחה. אל תשכח להוריד את הגוף.
מור:
אמנם אני לא מרגיש שעשיתי רע למישהו מהמוזכרים מטה, לפחות לא כמו שהם עשו לי, אבל מורן התחיל וכידוע, המתחיל מצווה, אומרים לו: מור! סיים את מה שמורן התחיל.
1. ישראל זגורי – נראה לי כמו ההתאמה המושלמת לסעיף הראשון של מורן: פוזה – יש. חפיפניקיות – יש ויש. הצגות תיאטרליות – יש! כדורגל – לא מספיק, אולי בתיאוריה. אז מצטער ישראל, מצטער שציפיתי ממך לעזור להוריד את הלחץ מורמוט.
IN GILI WE TRUST!
2. אלי גוטמן – אני לא יודע אם אתה תמים או פשוט משחק את תפקיד המאמן הלאומי לפי הספר. גם הקמפיין הקרוב לא יסתיים בעלייה לטורניר גדול, ככל הנראה. אני מתנצל בשמם של שחקני הדור הזה, שבתמימותך/חוסר ברירה אתה סומך עליהם כל כך. (ובתכל'ס מה תעשה? תשחק עם שחקנים מדור אחר?).
3. מכבי תל אביב כדורסל – כבר שנים שיש תואר אחד שלא עוזב אתכם, מה שלא תעשו: תזכו בגביעי אירופה, תפסידו אליפות, תתנהלו בכוחניות, תטאטאו פרשיות הזויות, אולי אפילו לא חוקיות ובעיקר לא תקפידו על זהות מקומית (בלשון המעטה). בימים שיש יותר מערוץ טלוויזיה אחד (למרות שערוץ הספורט מתפקד יפה כערוץ רשמי). "הקבוצה של המדינה" – זה התואר שאני ממש מתנצל שממשיכים להשתמש בו כשמזכירים אתכם.
4. ספורט 1 ו-2 – מיום הקמתכם ניהלתי חרם עקשני על שירותיכם כשאני ולא אחר הנפגע היחידי ממנו. עם הריצה המטורפת של ליברפול בעונה שעברה, נשברתי.מבקש סליחה, זה לא יקרה שוב (לפחות עד שליברפול יאיימו שוב לחזור לימיהם הגדולים).
5. דני נוימן – אני רוצה לנצל את ההזדמנות לתקן את הרושם שיצר שותפי מלמעלה, מבחינתי היית ותמיד תהיה ההוכחה לנוראיותם של מינויים פוליטיים. סליחה על ששותפי השאיר אותך במתח, אצלי זה לא היה קורה.
אנצל את ההזדמנות לאחל למורן נסיעה טובה להודו, מולדת כדורגל הפילים, לכמעט החודשיים הקרובים. אני מתחייב שבהעדרך אפעל ככל יכולתי למצוא מישהו שיוכל למלא את מקומך ולשמור על הקו הבלתי מתפשר של הבלוג הזה, ועל ההתעקשות לא לצבור קהל קוראים.
נמסטה!(או מה שזה לא יהיה).
ברוח הסליחות, הפעם שיר על אחד מהגדולים ביותר, שלא מבקש סליחה מאף אחד. ד"ש למטראצי.
// מור שפיגל ומורן כהן