יש רק פסטיבל אחד שאני באמת מקפיד בכל שנה ושנה לשוב אליו ולצפות בכמה שיותר סרטים שאני יכול – הפסטיבל הישראלי למדע-בדיוני, פנטזיה ואימה, או בשמו השני: פסטיבל אוטופיה. השנה הוא חזר שבוע מוקדם מהמצופה ויחל בשבת הקרובה, ה-13 בספטמבר, וימשך כשמונה ימים (עד שבת הבאה).
ערב הפתיחה תמיד מתחיל גרנדיאוזי, שנה שעברה היה זה עם הסרט האדיר 'סוף העולם', והשנה עם 'תיאוריית האפס', סרטו החדש של טרי גיליאם ('פחד ותיעוב בלאס וגאס', '12 קופים', סרטי מונטי פייטון ועוד). הסרט מספר על האקר מחשבים, אותו מגלם כריסטוף וולץ הגאון (המוכר בעיקר מ-'ממזרים חסרי כבוד') שמטרתו לגלות את משמעות הקיום, אך מוצא את עצמו נקלע להפרעות והטרדות רבות.
הסרט השני באותו הערב הוא 'חולית של חודובסקי' – סרט דוקומנטרי על הנסיון המטורף של במאי בשם אלחנדרו חודובסקי לייצר, בשנת 1975, אדפטציה לרב-המכר 'חולית'. ההפקה השאפתנית והגרנדיאוזית הזו, למרות שלא יצאה לפועל, השפיעה רבות על שלל סרטי המדע-בדיוני של שנות השבעים והשמונים.
גאווה ישראלית – לראשונה בפסטיבל תתרחש השנה תחרות סרטים ישראלים באורך מלא בפסטיבל. מבין הסרטים שיוקרנו ניתן למצוא את הסרט 'התאבדות' – מותחן ירושלמי בכיכובו של רותם קינן ('מי מפחד מהזאב הרע') המתרחש כולו על פני יום אחד, את הסרט 'עולם אחר' – סרט פוסט אפוקליפטי על חבורה של ארבעה אנשים, שלא חלו במחלה מסתורית כשאר האדם (בקיצור – זומבים) המוצאים שורד נוסף ומנסים לגלות מה קרה לאנושות, והסרט 'מסווג חריג' – קומדיית אימה בכיכובו של איתי זבולון, המוכר לכם בעיקר כ'יניר האחמ"ש'. איתי מגלם את מתן, חייל הנוסע לשמור בבסיס מרוחק בצפון. במהלך השבוע דברים מוזרים מתחילים להתרחש בבסיס, ושאר החיילים לא עוזרים לו במיוחד.
אגב, בפסטיבל יתרחשו גם, פרט לסרטים הישראלים באורך מלא שציינתי (ועוד סרטים נוספים), גם כמה אסופות סרטי מד"ב, פנטסיה ואימה ישראלים קצרים.
במתחם התלת-מימד (כלומר, המציאות – זה שלא מוקרן על מסך אלא מכיל אנשים אמיתיים), יתרחש השנה בזאר רעיונות – מדובר במתחם דינאמי ומגוון של הרצאות בזק, שיחות ומפגשים קצרים (בין 5 ל-20 דקות), בנושאים שונים ומגוונים מאוד; פוליטיקה, חברה, כלכלה, היסטוריה, מדע וטכנולוגיה, פילוסופיה, מיתולוגיה ועוד. הכל כמובן בהקשרים מנקודת המוצא – המדע הבדיוני. חשוב לציין שהכל נעשה באווירה קלילה, מכיל דוברים יוצרים ויצירתיים, ובהם תוכלו להנות גם ממוסיקה באוזניים ובירה ביד.
כמו בשנה שעברה, במסגרת הפסטיבל יוקרנו כמה קלאסיקות נפלאות על המסך הגדול, ביניהם הסרטים 'ברזיל' (גם כן של טרי גיליאם), 'הנוסע השמיני' ו-'שיגעון בחלל' – סרטו המוכר ביותר של גאון הפארודיות מל ברוקס, הצוחק על ז'אנר סרטי החלליות (כל סרטי 'מסע בין מלחמות הכוכבים' למיניהם).
עוד כמה סרטים ראויים לציון:
'זומבונים' – הרעיון הבסיסי של הסרט פשוט ומוכר; חבורת תלמידי קולג' יוצאים לחופשה בבקתה על אגם, אך אז מגיעים הזומבונים – שזה.. בונים זומבים. כן, שם מטופש קצת, אבל נראה כמו סרט מבדר, מהנה וקצת מפחיד.
'נשמות תועות' –זוהי הקרנת הבכורה של סרטו החדש של מייק קהיל (הבמאי של 'עולם אחר', עליו המלצתי לפני כמה חודשים). הסרט מספר על מדען צעיר החוקר את האבולוציה של העין האנושית במטרה להפריך את קיומו של אלוהים. שנים לאחר מכן הוא, יחד עם שותפתו למעבדה, מוצאים השניים ילדה בעלת זוג עיניים זהה לזו של אהובתו של המדען, שעזבה אותו. הסרט מעלה שאלות פילוסופיות ומוסריות על החיים, אנושיות ומה שמעבר להם.
'תחנת חלל 76' – פארודיה מטורפת לסרטי החלל בסגנון שנות השבעים. הסרט מספר על משפחה משועממת הגרה בתחנת חלל. למעשה זה בגדול הסרט. על ההתרחשויות שקורות למשפחה משועממת. רק זה ואסטרואידים, דרואידים, רופא דו-מיני, פמניסטית מושבעת וילדה בת שבע שכבר ראתה הכל.
התכנון שלי לשבוע הקרוב הוא לרבוץ כמה שיותר בסינמטק ת"א.
מוזמנים להצטרף אלי!
// יניב חפץ