שיא הקיץ, חם. לצאת מהבית? מה פתאום! יש מזגן. איזה מזל שיש גם מחשב או טלוויזיה. בחודש האחרון התמקדתי דווקא בצפייה בסדרות ולא צפיתי כמעט כלל בסרטים. להלן התוצאות:
24: לחיות עוד יום
ב-2010 הסתיימה הסדרה '24' לאחר כמעט עשור, שמונה עונות (וסרט בין עונות שש לשבע). ההפקה תכננה לסיים את הסדרה בסרט; על התסריט עבדו ושקדו, אך לא היו מרוצים. עבדו על אחד חדש – התוצאה הייתה דומה. מה לעשות, הפורמט של הסדרה הזו לא עובד בסרט. מכאן לשם, יצאה חצי עונה (12 פרקים).
העלילה מתרחשת בלונדון וכרגיל – ג'ק באוור מנסה להציל את המדינה ואת ראש הממשלה ממחבלים. יש משהו מאוד מחמם לב בלחזור לאווירה וחוויה של סדרה שפעם עקבת אחריה בשקידה ובמתח מפרק לפרק. מן נוסטלגיה מעורבבת בהתרגשות וחוסר ידיעה מה יקרה. אוהבי 24 לא יתאכזבו, ואישית מאוד אהבתי את הליהוק של אחת השחקניות הראשיות העונה – איוונה סטראחובסקי (או משהו כזה), שכבר התלהבתי ממנה בסדרה הנפלאה 'צ'אק' ובעונות האחרונות של 'דקסטר'.
פארגו
זוכרים שכתבתי על הסדרה לפני חודשיים, כשרק יצאה? אז היא הסתיימה לפני חודש וחצי, ושמעו – אחת הסדרות הכי טובות שראיתי. אדבר בכנות – ללא ספק חובבי האחים כהן יהנו יותר; לא היה פרק שלא נפלט לי שם של סרט של השניים במהלך הצפיה. הסדרה מרבה לתת "מחוות", מדמיון בשוטים ועד דמיון עלילתי או דימויי.
הסדרה מועמדת כעת לאמי (הטקס בעוד שבועיים) לפרס שניים.. שמונה: פרט למועמדות על 'הסדרה הטובה ביותר', על תפקיד השחקן הראשי מועמדים גם מרטין פרימן וגם בילי בוב ת'ורטון, על תפקידי המשנה מועמדים גם קולין האנקס (הבן של..) וגם אליסון טולמן (לא שמעתם את השם כי זהו התפקיד המרכזי הראשון שלה), ובנוסף לכך גם לפרס הבימוי על שני פרקים (הפרק הראשון והשישי) וכתיבה; גם כן הפרק השישי, שלטעמי חייב לזכות – הפרק השישי הוא אחד הפרקים האהובים עלי בטלוייזיה אי-פעם! בחמישייה הראשונה ללא ספק (יחד עם פרק-שניים של שובר שורות, פרק של שרלוק ו.. לא יודע מה עוד).
בלש אמיתי
על פרס 'הסדרה הטובה ביותר' מתחרה הסדרה הבלשית בת השמונה פרקים הזו. למרות שהסדרות שונות לחלוטין, יש דמיון רב בין השניים; בשתיהן חקירה משטרתית (בבלש אמיתי זה ה-סיפור, בפארגו זה אחד מהסיפורים), שתי הסדרות הן "עומדות בפני עצמן" – לשתיהן תהיה עונה שניה, אך הקאסט יתחלף לחלוטין (או כמעט), התקופה אחרת וכן הלאה, ובשתיהן שני השחקנים הראשיים מוכרים (בבלש אמיתי – וודי הארלסון ומת'יו מקונהי), ששניהם מועמדים גם כן לפרס השחקן הראשי (אבל הם מועמדים בקטגוריית 'סדרת דרמה' בעוד פארגו נמצאת בקטגוריית ה'מיני-סדרה', כי במקור לא תוכננה עונה שניה). הסדרה מועמדת סך הכל לחמישה פרסים, יחד עם פרס בימוי על הפרק הרביעי וכתיבה של הפרק החמישי.
לואי
על לואי כבר המלצתי בחום רב לפני כמה חודשים. בעונה הרביעית של הסדרה אנו לא יכולים שלא לשים לב לאבולוציה שהסדרה עשתה – בעוד בתחילתה היא הייתה סדרה קומית, עם הרבה סטנד-אפ בין סצנות, שמוציאה את הקומיות מהפסימיות של חייו, העונה הרביעית היא כבר הרבה יותר דרמטית; הפתיח של הסדרה נעלם, העלילה הרבה יותר לינראית ומתמשכת, להבדיל מהעונות הראשונות שכל פרק עמד בפני עצמו, האווירה עדיין פה ושם משעשעת, ופה ושם סוריאליסטית, אבל הסגנון השתנה לחלוטין. עדיין סדרה מצוינת, מהטובות שיש כיום בטלוויזיה, אך לטעמי העונה השלישית היתה הכי טובה.
העונה הבאה, אגב, תכיל אך ורק שבעה פרקים (חצי מכמות הפרקים בעונה הזו), מכיוון שלואי עובד על סרט, אותו הוא כותב עם זק גליפינאקיס (הנגאובר).
סרט קצר – Signs
זה שעברתי לתולעת סדרות החודש לא מונע ממני לפרסם בסוף סרטון קצר. הסרט הבא גרם לי, לפני ארבע-חמש שנים, להתחילה ולהשתמש ברשימת ה-'מועדפים' של יוטיוב. אני אוהב סרטים ללא מילים; בסרט קצר, אם אתה, כיוצר, יכול שלא להגיד מילה ועדיין להעביר את מה שאתה רוצה – עשה זאת! הסרט הצליח בכך בצורה מופתית, ואף זכה עקב כך בפסטיבל קאן בשנת 2009.
תהנו!
נ.ב
זהו פוסט היובל שלי באתר! 
// יניב חפץ